מירב טלאור, אמנית מירב-תחומית:
צלמת, משוררת, פרפורמרית.
דרך צילום עצמי חוקרת את היחסים עם הגוף,
ואת יחסי הגוף עם העולם.
עוסקת בדימוי גוף,
התמודדות עם בושה עצמית, חשיפה רגשית אותנטית,
מיניות על פניה השונים והלא מדוברים,
ביטוי על כל רבדיו, וחופש מול מוסכמות.
אודות
חיי הם מסע עמוק אל תוך הנפש, ואל מה שמעבר לה.
תפיסות מקובלות המתייחסות לגוף, חינוך דתי, ואלימות שחוויתי -
הובילו אותי לכדי בושה עצמית, רתיעה מגופי, ואף להפרעות אכילה.
חוויתי מצוקה גם בשל עולם פנימי עשיר ומתפרץ, שנתקל בחומות חברתיות ופנימיות.
לפני מספר שנים התחלתי לצלם את עצמי.
מול הדחף שהופנם להיראות 'יפה', ועל אף הבושה שנטמעה בי - ואולי דווקא בגללה,
עולה וגובר איזה שהוא דחף ראשוני קמאי להציג את הגוף בנאמנות כפי שהוא.
יותר מכך, עולה הצורך לכוון את הזרקור דווקא אל החלקים המביכים.
זאת לעתים מתוך קבלה עצמית פשוטה, לעתים מתוך נתינת מקום לתיעוב,
ולעתים בהומור - ואף באופן מוקצן וגרוטסקי.
דרך הצילום אני מתוודעת אל היופי ב'כיעור', ואל המושלם ב'לא מושלם'.
אני לשה את הגוף, משחקת בו, יוצרת ויוצקת אותו מחדש, מגלה בו אפשרויות לא מוכרות, ועושה בו שימושים חדשים.
ז'אנר משמעותי בעבודות שלי הינו ז'אנר הנגטיב.
דרך צילום עצמי במצב נגטיב, או עריכה לנגטיב,
(פעמים רבות בתוספת העצמת גוונים) -
אני מפיקה תוצאות סוריאליסטיות,
לעתים דמויות ציור,
שנעות על המנעד
שבין החייזרי לקסום -
ואשר לא פעם מעניקות לצילום
משמעות חדשה.
בנוסף לצילום העצמי, אני עוסקת בצילום
אובייקטים שונים.
גם באלה אשתמש לעתים בטכניקת הנגטיב,
וכמו כן בז'אנר נוסף הנקרא פיינטוגרפיה,
המביא את הצילום לכדי מראה של ציור.
מעבר לכך, אני עוסקת במגוון מדיות:
כתיבת שירה, פרפורמנס, וידאו ארט ועוד.
גם כאן לעתים קרובות אגע
בפצעי נפש עמוקים,
במאבק להיות,
ובמיניות הלא מדוברת -
לעתים מתוך רצינות תהומית,
ולעתים מתוך גיחוך.
* לגבי פרקטיקת הצילום:
הצילום נעשה באמצעות הטלפון הנייד.
מלבד העצמת גוונים או שימוש במצב נגטיב -
הצילומים כמעט לעולם אינם מטופלים.