מירב טלאור, צלמת, משוררת, פרפורמרית.
דרך צילום עצמי חוקרת את היחסים עם הגוף,
ואת יחסי הגוף עם העולם.
עוסקת בדימוי גוף,
התמודדות עם בושה עצמית, חשיפה רגשית אותנטית,
מיניות על פניה השונים והלא מדוברים,
ביטוי על כל רבדיו, וחופש מול מוסכמות.
אודות
חיי הם מסע עמוק אל תוך הנפש, ואל מה שמעבר לה.
תפיסות מקובלות המתייחסות לגוף, חינוך דתי, ואלימות שחוויתי -
הובילו אותי לכדי בושה עצמית, רתיעה מגופי, ואף להפרעות אכילה.
חוויתי מצוקה גם בשל עולם פנימי עשיר ומתפרץ, שנתקל בחומות חברתיות ופנימיות.
לפני מספר שנים התחלתי לצלם את עצמי.
הצילום נעשה בעזרת הטלפון הנייד.
מול הדחף שהופנם להיראות 'יפה', ועל אף הבושה שנטמעה בי, עולה וגובר איזה שהוא דחף ראשוני קמאי להציג את הגוף בנאמנות כפי שהוא.
יותר מכך, עולה הצורך לכוון את הזרקור דווקא אל החלקים המביכים.
זאת לעתים מתוך קבלה עצמית פשוטה, לעתים מתוך נתינת מקום לתיעוב, ולעתים בהומור - ואף באופן מוקצן וגרוטסקי.
דרך הצילום אני מתוודעת אל היופי ב'כיעור', ואל המושלם ב'לא מושלם'.
אני לשה את הגוף, משחקת בו, יוצרת ויוצקת אותו מחדש, מגלה בו אפשרויות לא מוכרות, ועושה בו שימושים חדשים.
בנוסף לצילום העצמי, אני עוסקת בצילום אובייקטים ובצילום בז'אנרים נוספים, כגון פיינטוגרפיה (צילום-ציור) וצילום-נגטיב.
מעבר לכך, אני עוסקת במגוון אמנויות: כתיבת שירה. פרפורמנס, וידאו ארט ועוד.
גם כאן לעתים קרובות אגע בפצעי נפש עמוקים, כמו גם במיניות הלא מדוברת - לעתים מתוך רצינות תהומית, ולעתים מתוך גיחוך.
בנוסף לצילום העצמי, אני עוסקת בצילום אובייקטים ובצילום בז'אנרים נוספים, כגון פיינטוגרפיה וצילום-נגטיב.
מעבר לכך, אני עוסקת במגוון אמנויות:
כתיבת שירה. פרפורמנס, וידאו ארט, ריקוד רחוב ועוד.
גם כאן לעתים קרובות אגע בפצעי נפש עמוקים, כמו גם במיניות הלא מדוברת - לעתים מתוך רצינות תהומית, ולעתים מתוך גיחוך.
יש לי סדרת וידאו ארט הומוריסטית בשם 'אורגזמה של כל מיני דברים'.
הרבה מהאמנויות שלי מבטאות רעיונות דרך הומור. (כדוגמת השיר 'להיות ציץ חופשי בארצנו'.)
נוסף לצילום אני עוסקת במגוון אמנויות.
כתיבת שירה, פרפורמנס, וידאו ארט, ריקוד רחוב ועוד.
אני נוגעת בפצעי נפש עמוקים ובמיניות הלא מדוברת.
כמו בצילום גם כאן הסגנונות מתחלפים בין רצינות תהומית לבין הומור וגרוטסקה.
בנוסף לצילום העצמי, אני מצלמת אובייקטים שונים.
גם שם אחפש את מה שנמצא לרוב מחוץ לפריים, בפאתי הדברים או בין סדקי המרצפת.
שני סגנונות נוספים בצילום שלי הם צילום- ציור וצילום-נגטיב:
צילום-ציור הוא ז'אנר שבו אני מביאה את הצילום לכדי מראה של 'ציור' - אך ורק על ידי העצמת גוני הצילום (ללא פילטרים או עריכה נוספת). לעתים הצילום מתרחק בכך ממשמעותו המקורית, ולעתים אף מקבל הצילום מראה של ציור אבסטרקטי.
צילום-נגטיב הוא ז'אנר שבו אני משתמשת באפקט ה'נגטיב' (אם בזמן הצילום עצמו או בעריכה).
גם כאן לעתים מקבל הצילום מראה של ציור או ציור מופשט, ואף דומה לעולם מקביל וסוריאליסטי.