top of page

שירת רוח

תשובות לשאלות ההסכמה:

 

 

האם את מסכימה לנוח?

 

מנוחה על גב ציפור.

שמים שלמים מעל, ותהום מתחת.

רק רחש כנפי הציפור נשמע.

ומצע הנוצות רך וענוג.

להינשא אל אן.

להינשא אל הלא ידוע.

לבטוח.

 

 

האם את מסכימה לחזור ולעשות כאשר המנוחה הושלמה?

 

כאשר המנוחה תושלם, אני אדם חדש אהיה.

אהיה אדם שלם.

אהיה אדם.

המנוחה לא תושלם לעולם.

לעולם יש עוד ועוד מנוחה.

ועוד ועוד עולם.

יש לנוח בתוך העשייה.

לנשום בתוך המנוחה.

לעשות בתוך הנשימה.

לשמוע בתוך הדממה.

לצלול אל תוך הנשמה.

כאשר המנוחה תושלם - אגיח [אל אור היום] מרחם העולם.

עשייה מחכה לי כמו אור [כמו צל] למשחקי הצַלַם. [עשייה מחכה לי באור כמו צל למשחקי הצלם]

צֶלם אלוה ממעל, אדם -

נועד לברוא כל עוד נשימה באפו.

אלוהים יברא בנשמת אפו,

האדם יברא בכפו.

אלוהים ואדם אחד המה,

רק ייפרדו בחלום.

 

 

האם את מסכימה להחצין את היופי של דרך עשייה?

 

היופי של דרך העשייה, על זאת שוררתי כבר.

בריאת עולמות לא רק לאלוהים היא.

בעשרה מאמרות נברא העולם -

יש עשייה גם במחשבה וגם במאמר.

לאדם דרכים רבות לעשות.

והדרך אותו תבחר.

 

 

האם את מסכימה לעשות?

 

בוחרת. מתוך בחירה.

להזיז אצבעות.

למולל אצבעות.

לחוש את גופי החי.

ללוש אוויר בכפות ידיי.

לזכור את זרימת הדם.

להיות אדם שלם.

להיות אדם.

לאחוז חומר קל, כבד

קר, וחם

להשאיר בו טביעות אצבעות

שקעים

לצבוט בו פטמות

לסחרר אותו ככד חימר נלוש

ליצור את דמותי החדשה

דמותי הנלושה

מתוך האדמה החמה הזאת

להפיח בה רוח חיים

ורוח שטות

בהגה שם השם המפורש

אחת ההוגָה

ואחת העושה

ואין כאן טעות.

 

 

האם את מסכימה לנשום?

 

פוקחת עיניים.

אל יום חדש.

מלא אוויר.

מלא נשימה.

מאופק עד אופק.

פוקחת עיניים.

פוקחת ריאות.

שותה את אוקיינוס העולם

שותה את הכחול

את כחול-האופק

ואת כחול-המעמקים

לוקחת ללב

בשאיפה עמוקה אחת

לא כבדה

קלה ורכה כמו נוצה

זולגת כמו נטפי ספיר

ממלאת חללים ריקים

בהלמות העולם

כל תא ותא בגופי יישטף בכחול השקוף הזה

האוויר הכחול הצלול

יבוא

וימלא את הכל

בשקט בשקט

בלתי נשמע

בדממה

 

 

האם את מסכימה לנשום תמיד?

 

האור עולה על חיי.

אני מסכימה לנשום תמיד.

מסכימה תמיד לנשום.

גם הכתפיים מסכימות לנשום.

השכמות מסכימות לנשום.

קנה הנשימה הבוכה - מסכים לנשום.

הציפורים שרות לי שיר על נשימה.

הבכי בַּקנה לא עולה בְּקנה אחד עם ההסכמה.

אבל אני מסכימה.

אני מסכימה.

ויהי מה.

 

 

האם את נושמת עכשיו?

 

אני נושמת ונושמת את חיי למוטב.

אם לא מתי אז אי-עכשיו.

בכי זה טוב לטייב את האדמה.

ממנה איוולד, נושמת וחמה.

אני מוכנה לבכות את הבכי שעדיין לא נשמע.

אני מוכנה לנשום את הנשימה הראשונה.

 

 

האם את מסכימה לנשום ברכות?

 

אני מסכימה לנשום ברכות כמו דמעות שזולגות על לחי.

יש בכי קשה ויש רק בכי.

אלוהים מקבל את הבוכים מגעגועים אל חיקו,

ומנשים אותם בנשמת אפו.

הבכי מרכך את שק הדמעות הפנימי

כמו שומן את העור

כשייגמר הבכי

ייכנס האור.

אור נוצץ בטל ובדמעות.

והאדמה רחוצה מאוד.

אור ואויר מאותו השורש.

אכה שורשים באדמת החורש.

את עלוותי ברכות אניע לרוח היום.

בתוכי נשימת העולם.

נשימת אלוהים.

מאז ועד היום.

אני מסכימה לנשום ברכות.

אני מסכימה לנשום.

 

 

האם את מסכימה לתת הזדמנות חדשה לחלקים העושים שלך?

 

אין עוד הזדמנות, זו ההזדמנות האחרונה

לפני שהעולם ייפול לשינה

עוד לא ישנתי ואני מוכרחה

לבנות את מה שעוד לא בניתי

לבכות את מה שעוד לא בכיתי

לפני שתיפול השכחה

והיא תמיד נופלת

הבכי לא עוזב

הוא בגרון

ומאחורי גלגל העין

יושב

מחכה

הוא לא יאכזב

לאן ללכת אם עוד לא הלכתי

לאן לבוא אם עדיין לא באתי

אני רוצה לבכות ולא יכולה

האם הזדמנות חדשה תתן לי גאולה

--

חלקים עושים

חלקים עושים

האם עודכם נושמים

האם עודכם קיימים

האם תרצו לבוא ולצאת איתי במחול מחוללים

עורו עורו חלקים עושים שלי

וצאו במחול

עוד היום גדול

ואנחנו קטנים

כפות הידיים הכל יכולות

תיצורנה בחול

ארמונות מגדלים

תנעצנה דגלים

תנתנצה אמונות

עוד היום גדול

 

האם את מסכימה להדריך ברכות את החלקים העושים שלך?

 

אני מדריכה את עצמי.

'לכאן... ולכאן.'

'עכשיו גבעה.'

'עכשיו כביש מסוכן.'

אני מוליכה את עצמי ביד כהולך עיוורת.

העולם נפתח ומתכווץ במהירות מסחררת.

אני מוכנה לפתוח את הלב

אחרי שאנעץ את החרב.

- - -

לאט לאט הפתח יתרחב...

 

 

האם את מסכימה לנוח מנוחה שלמה כאשר את זקוקה לה?

 

כל התשובות באות מהאור.

וחוזרות אל האור.

תודה.

ואין בעד מה.

דמעות הופכות את העולם לצבעי מים

רכים

ונמסכים.

דמעות ממסכות את העולם את העין

סכּוֹת את שק הדמעות הפנימי

כמו שומן את העור.

דרך מסך הדמעות בוהק העולם

באינספור ניצוצות של אור.

אני מבקשת לנוח

בתוך צבעי המים הרכים

בתוך אוקיינוס הדמעות

בתוך מפלי האור הנשפכים

בתוך

 

--

 

מתי אוכל לבכות את הבכי האחרון

לנשום את הנשימה הראשונה

 

 

האם את מסכימה לחזור ולעשות כאשר המנוחה הושלמה?

 

אני חוזרת ותמיד חוזרת

אל עצמי.

לעשות הוא אשליה הכרחית

בתוך עולם מדומה.

אני מוכנה לשחק את המשחק.

אני תמיד נחה.

 

האם את מסכימה להחצין את היופי של דרך עשייה?

 

היופי מוחצן

כבר מזמן.

יש יופי והוא כאן.

אני רואה את היופי

בכל נשימה.

אני רואה את היופי במילה יופי

אני אוספת אותה אל חיקי.

אני עושה כדרך המשוררים

חיה כדרך הציירים

הוגה כדרך הנשרים

סובבת את העולם כדרך הקדרים.

היופי של דרך העשייה

שהעולם הולך ומתרחב עם כל נשימה

סובב וסובב על האובניים

מקבל צורה בין כפות הידיים

 

 

האם את מסכימה לנשום?

 

בפתח האוהל

כחום היום

גם כשהשרב כבד

אני מסכימה לנשום.

 

אצא לשוח בשדה

לרוח היום

אני מסכימה לנשום.

 

ועוד היום גדול

וכיצד נגול

את האבן מפי הבאר

 

אני מסכימה לנשום.

 

 

 

bottom of page