
שירה3
שני ימים וחצי / מירב טלאור
רוצה לראות
רוצה לראות אותך
ורואה אותי
בך.
רוצה לראות אותי בך
ופוגשת
בעיניך
שיכחה.
רוצה לראות אותי בעיניך
טובה
ופוגשת
זאבה רעבה.
רוצה לראות אותי
יפה
ופוגשת אישה [עצובה] ועייפה.
רוצה לראות אותך בתוכי
ורואה
בתוכי
בְּכי.
רוצה לראות אותנו
בתוכנו
ורואה שאיבדנו
את אמנו.
רוצה לראות אותנו
מבפנים
ורואה
סטירה על הפָּנים.
רוצה לראות אותך
ורואה מֵתָיי
בך.
רוצה לראות אותך
לאהוב
ולא לעזוב
אבל החלל אינסופי
והמוות קרוב.
2014
ציפורניים
ושיניים
להקיש
דבר או שניים
נפרמת
ציפורניים
נשסעת
שיניים
נכססת
ציפורניים
נבלעת
בין השניים
שריטות קשות
לכאן ולכאן
ננגסת בשיני הזמן
זה לא מאליו מובן
שיש להגיש לאל קורבן
חתיכות לכלבים להשליך
לבל נינַגֵס בישבן
ציפורניים
ושיניים
את זה לגזור
את זה לשמור
לא לעקור
מן היסוד
מתחת לכר
להטמין
לחכות
שיתגלה הסוד
שיניים
ציפורניים
לעמול
על זה בינתיים
שלא יתגלה האובדן
המובן מאליו כל הזמן
שיניים
לחשוף
ציפורניים
לשלוף
ולחטוף ולחטוף
טרם יום יערוב
טרם יעוט עלינו
הסוף
כמו כלבלבה
נוהָה למגע
פבלובית
זרוק לי עצם
תקבל את כל
היד
מבקשת
מתחננת
נושכת
תלטף אותי
נשק אותי
חזק על השפתיים
תהיה נחמד
כלבלבה
מחכה לאהבה
עומדת תחת לשולחן
אולי
תזרוק לה פירורים
של חסד
בלשון שלוחה
תרוץ לתפוס
כדור מקל
כל דבר שתבקש
ותחזור
תשב
לפניך מתרפסת
תסגור את היד
והיא תישאר
לא תלך
לא תברח
תשב מחכָּה
נאמנה לַיד
שלא מלטפת
כלבלבית
פבלובית
עליך מריירת
כל תנועה שלך
כל מבע שלך
(מקווה לך)
היא כמעט גומרת
פְּתח יד נקמצת
זרוק לה איזו עצם
תקבל את כל היד
2014
*מי שנתן לי מגע / מירב טלאור*
מי שנתן לי מגע
יקבל את כל עולמי
כל עולמי הוא קטן
אבל משובח
מי שנתן לי מגע
אנא הודו לו בשמי
בבוא יומו יילך לעולמו
ייכנס בשערי גן העדן
חסדו לא יישַכח
מי שנתן לי מגע
אעטוף אותו בגלימה דקיקה
של משי
ויקבל מינֵי עונג
מעולמות אחרים
מי שנתן לי מגע
אשלח לו זר ורדים ריחני
ולא אבקש ממנו
לעשות שום מעשי חסד נוספים
בעולם הזה
מי שנתן לי מגע
עכשיו זורם בדמי
חסדו לא יישכח
לעד ולעולמי עולמים
2014
*יש זוויות [במראה] / מירב טלאור*
יש זוויות במראָה
שאני מוכנה להסתכל
ויש זוויות שלא
יש תאורה שעושה לי רע
ויש תאורה שטוב
באור מלא לא כדאי לראות
בחושך עוד פחות
אני אומרת למראה
תעודדי אותי תעודדי אותי
אבל היא לא מוכנה לא להישאר
אובייקטיבית
אני אגיד לך את כל האמת
כי אני כזאת
אני אחת שנותנת
מחמאות
רק כשמגיעות
תני לי לראות לך את הפרופיל
עכשיו את הפרופיל הימני
תִראי זאת בעיה את מתכחשת
לשנים
את מתכחשת לכל מה
שאי אפשר להתכחש
ואת יפה
עדיין
וזקופה
עדיין
אבל אני לא אוכל לומר לך
דברים בשין קוף ריש
אני מסתכלת במראה
והיא מסתכלת בי
ואני מבקשת ממנה
תשתני
אל תהיי כלכך רעה
את לא מוכרחה להגיד את כל
האמת בפרצוף
מה יקרה אם פעם תתעדני
תהיי טובה
תעשי לי
מתיחת פנים
אני שונאת להסתכל
אני שונאת להסתכל
[אני רוצה שזה יהיה אחרת]
אני רוצה שיגידו לי את עדיין
בת עשרים
ובלי קמטים שמצטברים
בזוויות
של השנים
אני רוצה שכל הזוויות יהיו
הזוויות הנכונות
2014
*אני מרגישה את הסתיו / מירב טלאור*
אני מרגישה את הסתיו.
כן אני כבר מרגישה את הסתיו.
תמיד באמצע הקיץ אני מרגישה את הסתיו.
והוא כזה ליטופי שכזה
אור רך חודר תריסים מוגפים
עצבובי שכזה
או לא ממש
מֶתֶק-עצב
דברים רחוקים
דברים חורקים
דברים נסדקים
כמין עצב אבן מדרכה שמציץ ממנה האזוב
סתם עזוֹב
לפני שנתיים בדיוק באלה הימים
כאב כזה שלא עזב
בּעוּרת סיגריה במרכז החזה
כמו מַכָּה בלי סוף על חטא נבזה
מול אלוהים הוזה
ופתאום
מין געגוע שכזה
כאילו שהיה מין סתיו
מתוק
לא בעֵרת קיץ מעיין אכזב
אני מרגישה את הסתיו.
כן תמיד באמצע הקיץ אני כבר מרגישה את הסתיו.
2014
*אני מרגישה את הסתיו / מירב טלאור*
אני מרגישה את הסתיו.
ורק אני מרגישה את הסתיו.
אנשים לא מרגישים את הסתיו
כמו שאני מרגישה את הסתיו.
יש שיר כזה.
אני המצאתי אותו עכשיו.
אני מרגישה את האור הרך.
ורק אני מרגישה את האור הרך.
אנשים לא מרגישים את העור הרך
כשהוא מגעגוע נמתח.
יש שיר כזה.
הוא בזכרוני פרח.
אני מרגישה ריח סתיו דק שבדק.
ורק אני מרגישה את הריח הדק.
אנשים לא מרגישים באוויר הקיץ הלח עד מחנק
ריח אבק פורח דק מין הדק.
יש שיר כזה.
הוא היום על דלתי דפק.
אני מרגישה משב אוויר צח.
ורק אני מרגישה את המשב.
מצב הרוח סב סבב ועל סביבותיו שב.
אנשים לא מרגישים את המצב
כמו שאני מנבאת את החצב.
יש שיר כזה.
הוא מתפעם בי עכשיו.
19/8/2014
גבעה ירוקה בירכתי העיר
מחכה לילד שעליה יתגלגל
היא קוראת בגשם
בשרב
ברוויה ובצמא
תפַלל ותִתְפּלל
בוא ילד בוא ילד בוא
עליי תתגלגל
גבעה ירוקה בירכתי העיר
לא תמיד ירוקה היא
לפעמים מזהיבה
לפעמים מצהיבה
לפעמים רחוקה היא
הילד מביט בה מחלונו מייחל
מתי אוכל לרוץ שמה ולהתגלגל
אסיר עולם בחדרו החשוך
רחוקה הגבעה מחלונו
רחוקה כמו ערים רחוקות בחלום
מפיצה ניחוח פרחים ועשב
לעיתים עם משב הרוח בוא יבוא
הילד כמה
והגבעה מתפללת
והדרך הקצרה לשם ארוכה ומפותלת
בוא ילד בוא
בוא ילד בוא
בוא ילד
בוא ילד
בוא ילד
בוא
2014
שוכבת במיטה
עטופה
שכבות של מסקינגטייפ
כמו זחל משי עם קור אחד
שנכרך ונכרך
סביב עצמו
אבל אצלי
הוא לא יוצא מהפה
לא
מהתחת
יוצא מהטבור
חבל
מקיף את כולי
עוטף היטב היטב
כמו שמיכה הדוקה
מדי
כמו חומר משמר
שקוף אבל חזק
מצמיד
מצמית
ידיים רגליים
איברי מין
גרון
פה פעור
בצעקה אילמת
הכל קפוא בזמן
שוכבת במיטה
עוטה
שכבות של מסקינגטייפ
בעיניים זגוגיות
מביטה בנצח
מומיה
מושלמת
2015
הימים דומים זה לזה
דומים
בשמיים עפות יונים
אלה ברכב ואלה בסוסים
ואנחנו על הגב
נשכב
הוגים באשר היה וחרדים לבאות
נחכה לאות.
ולפעמים
נאזור כוח לזחול
עד כוס המיץ פטל הקרובה
צמאוננו לרגע נרווה
וניפול
אפוסי כוחות.
[הימים דומים.]
8/8/2015
*אני לא יכולה / מירב טלאור*
אני לא יכולה להפסיק
אני לא יכולה להפסיק
כיוון שהתחלתי לא אפסיק
אפשק את רגליי
לחיים אפרסק
אתן לך לחדור אליי בלשון מתעתעת
אני נובעת ונובעת
תן לי את שאהבה נפשי
תן לי לנבוע מתוך תוכי
מעיי המו עליו
לשונו באה עליי
ואיברו
ואצבעיו
כיוון שהתחלתי לא אפסיק
כיוון שאפסיק העולם יהמה
כמו עצירת פתע הגוף יעוף למרחקים
העולם יתרסק
8/8/2015
9/8/15
*תלויה / מירב טלאור*
תלויה על עמוד אתה תוקע לי מסמר
בגרון כמו מין ישו תלוי על מסמר אחד
אני צריכה למצוץ ולמצוץ
אסור לי לנשוך כי אז אלמד
שיעור קשה אחר כך אתה תוריד אותי
בזהירות ותשפד היטב במאוזן על הגב
על הבטן שוב על הגב לא תרחם
אם אהיה ילדה טובה אתה תגמור בי שוב
בעזרת השם
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
גרסה נוספת - חלוקת שורות שונה:
תלויה על עמוד
אתה תוקע לי מסמר
בגרון
כמו מין ישו תלוי
על מסמר אחד
אני צריכה למצוץ ולמצוץ
אסור לי לנשוך
כי אז אלמד שיעור קשה
אחר כך אתה תוריד אותי
בזהירות
ותשפד היטב במאוזן
על הגב
על הבטן
שוב על הגב
לא תרחם
אם אהיה ילדה טובה
אתה תגמור בי שוב
בעזרת השם
*תיפלי / מירב טלאור*
11/8/15
תיפלי
תיפלי הוא אמר לי
לא נתן שהות
לבדוק את החבל
למשוך בקצוות
להעריך
אם יש
אפשרות
לגוון אחֵר
אולי פחות צהוב בשוליים?
קצת יותר ירוק?
פחות חום אדמה?
רק ליפול
ליפול וליפול
באין ידיים
אוחזת חזק בשמיים
לא רוצה לוותר
אך הידיים
לא שלי יותר
האוויר נוזל מבין
האגרופים הנסגרים
נועצת ציפורני פאנטום בבשר
הגוף נשרף באטמוספירה
במהירות מסחררת
והאדמה
קרובה מאי פעם
שולחת זרועות:
מי בא לאמא?
11/8/15
אל תצפה
אל תצפה ממני
לנורמטיביות
זה בדיוק מה שאני
לא
תלויה הפוך על עץ
מחוררת סכינים
אני תולשת לך פיסת
שמיים
מלהטטת באיברים
מה? לא, אני סתם נחה לי כאן
לרגע
נוֹח לי
טוב, אולי תשחרר טיפה את החבל
רק טיפטיפונת
בזהירות
שלא אנחת על הראש
--------------------------
11/8/15
אל תרפה
אל תרפה ממני
אל תרפה
לעולם אל תרפה
כי אני תלויה על חוט
שערת ערווה
בין שפתותיך
אני זקוקה לכל טיפת
צוף
לכל טיפת חום
לפני שייסחט הכל
עד תום
לפני שתרפה איברים
אל תרפה
11/8/15
נורא בא לי לישון
אבל השינה לא באה לי
שיר ועוד שיר ועוד שיר בא לי
[כמו נושאים בשֹוֹרות]
באים לי בְּשוּרוֹת
בבתים הומים
נעמדים לפתחי
נורא בא לי לישון
אבל השינה ברחה לי
אני משוררת צעירה
אם כי כבר גברת במיטב
מילותיי
והשינה ממני והלאה.
נורא בא לי לישון
והשירים נערמים
על מיטתי
על עפעפיי
עוצמת ופותחת לסירוגין
רק אל תיפלו !
אני פותחת מהר
את המחשב
הנה הנה
נכתוב אתכם
את כולכם
לא צריך לישון
בשביל מה
אני חייבת להם
נתתי להם ילדות עשוקה
עכשיו הם צריכים אותי
עכשיו
אני אנוח כבר בקבר
12/8/15
*ואצלי מת השבוע (מחווה לצ'כוב) / מירב טלאור*
ואצלי מת השבוע הבן
אמר יונה
אבל איש
לא שמע לדיבורו
אבל איש
לא שעה למכאוביו
שעה
שהיה מְנַהֵג אותם
אל מחוז חפצם
שעה שהיה מנסה
ללהג איתם
חה חה
ואצלי מת השבוע הבן
סע אמרו לו סע
עגלון טיפש
איש איש במלאכת יומו
איש איש בלהגו
בהגיגיו
איש איש בעוֹלָתו
בעוולותיו
סע עגלון
סע
הוא מחיש בשלג צעדי הסוסה
אך היא מדשדשת
הלא תטו אוזן לעגלון מסכן
הלא תפסיקו כל שירה וקול
של שחוק
הלא תחדלו מדיבורי הסרק
ממחשבות ההבל
הלא תעצרו את העולם מלכת
אצלו מת השבוע הבן !
שקוע במעילו
פתותים צונחים
על ראשו על גבו
לוּ התפוצץ לבו
היה שוטף כל העולם
במכאוביו
הלא תטו אוזן לעגלון מסכן
והמבול קרוב
והעולם ישן.
12/8/15
אני לא מסוגלת יותר
שייגע בי
מישהו
שהוא לא אהוב לבי
אל תנסה להבין
ואל תנסה לשדל
אני לא פוליטיקלי קורקט יותר
רק קורט טוב לב דרוש לי
לא יותר
שחרר אותי מנעיצת טפריך
המילוליים
במלל מסחרר
הלכתי לאיבוד
אל תסביר לי
למה
אפשר לפעמים גם ליהנות
מללכת לאיבוד
במסדרונות
המפוקפקים
של המין כשלעצמו
המין כשלעצמו הו
בידי בם בם
כמו בניין משרדים
גדול ומַשְמִים
שאין בו חלונות
אבל יש בו חדר כושר לעובדים
סאונה ג'קוזי
כל מה שהלב רק חושק
לעֲבָדים הרעבים
לא מעניין אותי סאונה
ולא מעניין אותי ג'קוזי
ולא מעניין אותי גם
בריכת כדורים
רק אל תיגע בי
אוקי?
12-13/8/15
אקזופרי נזכר לאחר מעשה ששכח
לְצַיֵיד הנסיך הקטן במחסום
לפי כבשתו [הכבשה]
וכל שארית חייו הפך בִּדְאגה
אם אָכְלה הכבשה את הפרח
אם לאו
כך אני מבלה את חיי
תמיד לאחר מעשה
(או בסופו של יום
או לעת הקיצי משנתי)
טופחת על מצחי אבוי
דבר חשוב נשכח
דבר חשוב מאוד
לא תמיד יודעת אפילו
מה
12-13/8/15
*לא פחות / מירב טלאור*
לא פחות משאני מצטערת על כל השירים שאבדו לי
אני מצטערת על אינספור השירים שלא נולדו
סתם כי אין לי זמן כל הזמן
להזדיין עם אלוהים
שֶיַּפְרֶה לי את כל הביציות שמחכות לגאולה
הם שם בתוכי
ויכולתי כבר הרי להרות עשרות מאות אלפים
וגם לאלוהים ספירת זרע מעולה
אבל עם כל חיבתי לזיונים
כמה אפשר
לפעמים צריך גם לחיות
13/8/15
ניסיתי להציל אותך
משיני המשפחה שלך
אבל הם לא יתנו
הם לא יתנו
הם אוהבים אותך כמו
צמח טורף
עד שלא תתעכל כולך
תיספג בעצמותיהם בבשרם בדמם
הם לא יוותרו
גם אם יִיוַתר לי בסוף
איזה חלק
מה אעשה עם חתיכת יד
עם חתיכת רגל.
ניסיתי להציל
אבל הם לא נתנו.
--------------------------
13/8/15
*סוף סוף (כשהלכת) / מירב טלאור*
סוף סוף המזרון הכפול
יוּרַם מן הרצפה
והמְשָחות שלנו יונחו
במקומן הנכון
ארוקן התרמיל
מהנסיעה אליךָ
משאריות חלקיקי האוויר
ואטמיננו בארון
גם המגבות
עכשיו מספיקה לי אחת, תודה
החיים שלי יחזרו באחת
כמו בסרט בהילוך לאחור
אל הסדר הנכון
המבורך
כמו שהיה תמיד [עד אליך]
אל התוהו שהיה
ברוך המפריד בין
תוהו
לתוהו
-----------------------
13/8/15
אני לא סובלת את הפרצוף
הנזוף שלך
השפתיים נהיות דקות
האף מתחדד
מתחבא מתחת לסדין
לא רוצה להוציא ראש
חפוי [ראש]
ילד עזוּב
כשאתה מרים ידיים
אתה מרים ידיים גם ממני
אין לי משען
מנסָה להישען בחלל
על איזה קיר, כוכב
משהו
אבל אתה בשלך
אני לא יודע
אני לא יכול
אני לא טוב מספיק
בשבילֵךְ
והפרצוף שלך הולך
ומתכווץ
מתכווץ
והולך
עד שנאסף כולו
לנקודה אחת [בקצה
האף]
[מותיר אחריו [שובל של]]
לא-כלום
כמו יקום שנאסף אל עצמו
חוזר אל נקודת האָין
משאיר אותי לשוטט לנצח
באין-חלל
14/8/15
אל תחטאי בחטא הגאווה
אם תחטאי תשאי
בעונשים קשים
תישארי לבד
תאבדי
את השירים
תאבדי את יכולת
הראייה
הם אומרים
הנמיכי קומתך
אל תעידי בעדך
את תיענשי
מושכים אותי בשערי
[בשערי העיר אל הכיכר]
אל כיכר העיר
תולים אותי על עמוד
76 מלקות
[והקהל מריע]
מעולפת הם אומרים
אמרנו לך?
אמרנו
חטא הגאווה הוא
חטא קשֶה
ואת קשָה
ולא ניתנת
לתיקון
אלוהים לא
בעדך
אלוהים אוהב אנשים
ענווים
הודי בטעותך
או תמותי
אהוּב לבי
מְאוֹר עיניי
ממתק חִכּי
מְשוֹש מֵעָיי
יד ימיני
כף רגלי השמאלית
שמחת ראשי
חמדת מָנוּשִי
תאוות בשרי
המיית גופי
אדמומית לחיי
לחלוחית דמִי
כְּתֵף-תומְכִי
עצם מעצמיי
מחמל נפשי
שמש חיי
בואה אליי
15/8/15
15/8/15
אני ארחץ לךָ את הרגליים
עם הלשון
אתה תלקק מעליי
אדמה
לא נפחד אחר כך להתנשק
ננשק
את האדמה
שאתה ואני דורכים עליה
נסגוד
18/8/15
אני לא רוצה שיהיה לך טוב בלעדיי
שלא יהיה לך טוב בלעדיי
אני רוצה לדעת שאתה סובל
אם אדע שאתה סובל
ארצה
שיהיה לך טוב
[אבל לא טוב מדיי]
18/8/15
אני אי בודד
משייט
בים של כלום
מדי פעם נרעד
בשמחה [בשמחת התרגשות]:
יבשה מתקרבת!
התנגשות.
הֶדֶף.
איבוד הכרה.
לפני שמבין מה קרה
מוצא עצמו נישא חזרה
על גלֵי
האין דבר
18/8/15
עכשיו בא לי לרדת
לא, לא מה שאתם
חושבים
סתם לרדת
למה אי אפשר היום פשוט לרדת
בלי לגמור
באיזו בִּיצה בנאלית
19-20/8/15
העולם מדבר איתי ג'יבריש
והרי
איננו תינוק לְדַבֵּר פטפוטי ילדים
אולי חומד לָצון
ואולי חומד לְמשחק
אולי הוא צ'ארלי צ'פלין
בשחקו את ה'פוי' הגדול !
ואני רוצה לומר
חלד מספיק
צחקנו די
עכשיו
אולי נלמד
לדבר
אני קוראת לו חדל חדל !
דבר איתי מילים ברורות
אני מוכנה
להקשיב
אבל הוא אומר לי
אינני מבין את דברך
את מדברת ג'יבריש
חזרי לשחק ילדתי
19-20/8/15
אני אוהבת את השירים שלי לעזאזל
שיר מס' 1
אני אוהבת את השירים שלי לעזאזל
אני מאוהבת בהם
הופכת בהם והופכת
כמו שהופכים ביהלום נדיר
באבן חן
מתבוננת בהם
באור כזה
באור אחר
באור נברשת
רואה בהם את כל צבעי הקשת
חוזרת וממששת
ואכן
לא טעיתי, אבן חן
שיר מס' 2
אני אוהבת את השירים שלי לעזאזל
אני מאוהבת בהם
את יופיים להלל
אני מתבוננת בהם וכמעט גומרת
מאוננת עליהם יומם וליל
אני מעריצה שפוטה שלהם
יש לי את כל הפוסטרים שלהם על הקירות
(רואים שנולדתי לפני דורות)
משפריצה על הקירות
והעסיס נוזל
השירים שלי לעזאזל
הם האל
בהתגלמותו
[הם יופיו/דברו של האל]
שיר מס' 3
אני אוהבת את השירים שלי לעזאזל
אני מאוהבת בהם
משחקת בהם ומשחקת
ונוגעת וממששת ובודקת
טעם ריח מרקם
מיום ליום, ולא נס ליחם
ממוללת ומושכת
הופכת בם והופכת
שהכל בם
כתינוק המתענג שוב ושוב
על צעצועיו
כתינוק המתענג
על צואתו [צואת מעיו]
20/8/15
אלכסנדר פן הו אלכסנדר פן
כתבי כמו אלכסנדר פן ילדתי
פן יבולע לך
בלעי את רוקך [תשוקתי] ושתקי
איזו מין 'צורה' לך
את לא רואה כמה את מקומטת
בשמלה פשוטה כה מתקשטת
מי כך יהין ויקרא את שירייך
הרי כל בר דעת יקרע מעלייך
את רדידך
מעילך הפשוט
יפשיטך [יפשיט מלבושך]
יגלה מבושייך
מי את ומה את ילדתי הפשוטה
בין גאים להלך מעזה הפותה
אלכסנדר פן, פן יתפתה לך
שמרי את פותך מאיתו הסוררת
הבלויה, לבל יאונה לך
אלכסנדר פן גאון הדור
ואת במה מתהדרת
במעיל פשוט ובציץ של ורד
טעם רע
לתפארת
23/8/15
אחרי שאתה הולך אני אוהבת
לחזור לישון על המזרון שלנו
דווקא שלנו
על הרצפה
עם כל הבלגן שלנו
והסדינים המקומטים
שערות הערווה
בקבוקי השתייה מסביב
הבקבוק שאנחנו משתינים לתוכו
יש לי תענוג לא על מיטת הרחם שלי
אלא על המזרון הפשוט
הספוגי
לספוג את כל הטעמים שלנו
דווקא שלנו
23-24/8/15
אבי,
כיצד הרמתיני על ידיך
[בהיותי כה רכה בשנים]
בזקן מג'ונג'ן למצלמה
מחייך
ובתמונה אחרת [אולי] עוד לפני
היותי
אמי [היושבת] השרועה ב[מכתש/ ערסל] סלע גדול
ואתה כנושא משקלם
בזרוע בוטחת
כף יד גדולה וחמה
החזיקה בידי
עת לימדת אותי לדלג
במורד, אל
תפילת השבת
קדש/קדש קידשת ובצעת
על הלחם
נחמה לי מעט
את ידך הושטת 'נשכי'
'חזק יותר'
ובפי עוד טעם הבשר החם
וחמדת לצון בטלטלך
זרועך כשבורה
או אוחז אצבעי ומושך באחת
ואותה כף יד היא שסטרה
לילד השכן
עת גדשה בי סאת תעלוליו
(מה הודיתי לך בלבי)
אבי
כיצד הרמתיני על ידיך
נכמָרָה התמונה הניבטת אליי
ומאז אני סובבת בעולם
מבקשת
כפות ידיים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ניסיונות נוספים:
אבי,
כיצד הרמתיני על ידיך
בזקן מג'ונג'ן למצלמה
מחייך
כל חיי אני הולכת אליך
ואתה
הולך
.
.
.
כל חיי אני הולכת אליך,
אבי.
אל תלך.
[לא היית נוכח אבי
עת אמי מכותיה בי הפליאה
להושיט יד
ועתה עת הסליחה
כי בתום לב]
23-24/8/15
אבי שקוף היה
שקוף לאדם
שקוף לחיה
שקוף עם נקודות כתומות
בערו בלכתו בין בני האדם
נקודות עצֵבוֹת על אפו
על ידיו על סנטרו האבוד
אבל
מתחת לכל זה היה שקוף
שקוף לעצמו היה
וכמו כד מכיל
סיפור על סיפור
התמלא על גדותיו סיפורי
אמהות ושכנות
סיפורי שכונה עתיקה
סיפורי אנשים שקופים
חתיכות זכוכית פצועות
מארץ רחוקה
אבי
השקוף הכתום
אבי הלבן היום
אבי שנושא בלבו צער העולם
אבל הוא צערו שלוֹ
לוּ
כף יד אמך על כֶּתֶם-שַֹעֲרְךָ
לו לא יתום
היה מהלך בעולם
כי אז
היה כולו זוהֵר
רק כתם פז
אבל אבי
שקוף היה
24/8/15
תן לי יד אבי
אני נופלת
שולחת את ידי אצבעותיי חומקות
חלקלקות
מעולפות חושים
מעליי נקטלת
בתוך אוויר כבד לנשימה
אני נופלת
ונופלת
ונופלת
ודמות אבי אי שם מעל
מביטה בי
כמעל פי באר
24-25/8/15
שוב ושוב נלחמת
להחזיק את
כל הקצוות [של החיים]
בבת אחת
כמו שמיכה עמוסה
כל טוב
ושוב קצה נשמט
ועוד אחד
מהר אוספת
תופסת
מחזיקה חזק בצד אחד
ובשני
ובזה שממולו
שרק לא ייפול לי הכל
שלא ייעלם לי הכל
שלא
ואיך אוכל לגעת
לטעום
לדעת
מכל הטוּב שבחלקי [מונח]
אם שתי ידיי המסכנות
לעולם לא ישנות
ואופס קצה נוסף ברח
שוב ושוב נלחמת
אם רגע רק נרדמת
והכל אבד
אולי אתה מוכן
בבקשה
להחזיק לי רגע
קצה אחד?
24-25/8/15
*אם הייתי בן אדם נורמלי / מירב טלאור*
אם הייתי ישנה 'כמו בנאדם נורמלי' -
לפחות חצי מהשירים לא היה לי
אם הייתי עובדת 'כמו בנאדם נורמלי'
הייתי בנאדם אוּמְלָלִי
אם הייתי לומדת 'כמו בנאדם נורמלי'
הייתי יוצאת מְטוּרְלָלִי
[אם הייתי מתחתנת 'כמו בנאדם נורמלי'
בטח כבר הייתה לי תסמונת וגינלית]
אם הייתי שותקת 'כמו בנאדם נורמלי'
מאיפה החוכמה תנזל לי
אם הייתי הולכת 'כמו בנאדם נורמלי'
הרחוב ייראה נורא בנאלי
אם הייתי כותבת 'כמו בנאדם נורמלי'
זה היה בזבוז טוטאלי
אם הייתי חושבת 'כמו בנאדם נורמלי'
איך נזיז לאנושות ת'ישבן הקונפורמאלי
[אם הייתי מזדיינת 'כמו בנאדם נורמלי'
איך הייתי מזיזה את הישבן כמו שבא לי]
אם הייתי מתנהגת 'כמו בנאדם נורמלי'
זה היה פשוט לא נורמלי
אם הייתי רוקדת 'כמו בנאדם נורמלי'
אלוהים היה הולך לישון
אני אוספת פירות
כל ימיי אני אוספת פירות
אוספת אוספת אוספת
פירות
מבוקר עד לַיִל אוספת פירות
מחורף עד קיץ אוספת פירות
בַּסלים בַּכּדים אוספת פירות
בַּכּיסים בַּבְּגדים אוספת פירות
ערה נמרָצָה אוספת פירות
טרום יקיצה אוספת פירות
הזורעים בדמעה אוספת פירות
הקוצרים ברינה אוספת פירות
טרם יאבֵדו אוספת פירות
ובל יילקַחו אוספת פירות
אוספת אוספת אוספת
פירות
טעם הפירות לא טעמתי מעולם
הפרֹה לא הופריתי ולא אנוחם
אך עודני אוספת אוספת
אוספת פירות
25/8/15
26/8/15
טוב?
זה תכף יגמר.
אל תשגי באשליות.
אם לא היום אז מחר.
אם לא מוקדם אז מאוחר.
זה יגמר.
לא ממש טוב אבל את
איכשהו
שורדת?
גם זה תכף יגמר.
אל תשגי באשליות.
26/8/15
בשביל מה להיות חזקה
אל תהיי חזקה
תהיי מים
את הרי מים
נוזלים מראשי ההרים
ניגרים
נאגרים
נקווים אל ימת
תקווה
יובלים יובלים
נחלים נחלים
מתפשטים
במרחב
נהרות
מפלים
בהמיית שצף
שקטים
מחלחלים
סוערים
הופכים לאוקיינוס
נשברים
וחוזרים
וטיפה אחר טיפה
לאט ובשקט
פוערים סדקים
בחומות ישנות
מפילים צוקי
ענק
בשביל מה להיות חזקה
תהיי מים
תהיי את
*שיר למי-רב אהובתי, מים רבים
30-31/8
אתם תמיד מתעוררים
לפני שאני מוכנה
אולי תישנו קצת?
מה יִקְרֶה
מה קרה
לשינה
הטובה של פעם
תנו לי קצת שקט
תנו לי זמן
עם עצמי
תנו לי את הלילה כולו
לעצמי
אם תעירו ואם תעוררו
אצעד על בהונות
שלא להעיר את הכלבים
השוטים
שלא ימצאוני השומרים
המשוטטים בעיר
שלא לעורר
מהומות
פרופיל נמוך מתחת
לרדאר אתהלך
בין הטיפות
על קליפות
הביצים
שלא לפתוח תיבות פנדורה
עתיקות
שדים מבקבוקים
לנדנד ספינות
לא
שלא להעיר
מתים - - -
אבל לעזאזל,
תתעוררו !
31/8/15
דּוֹלֵק לִי הַדַּגְדְגָן
הַדַּגְדְגָן שֶלִי דּוֹלֵק
הַדַּגְדְגָן שֶלִי דּוֹלֵק
דּוֹלֵק לִי הַדַּגְדְגָן
הֵם אוֹמְרִים שֶזֶּה גָס
וְלֹא מְנוּמָס
וַחֲסַר טַעַם
וַחֲסַר תַּפְנִית.
וַחֲסַר עַמוּד- שִדוּר
וַחֲסַר חוּלְיוֹת
חָלוּל
וַחֲסַר תַכְלִית.
פְּרוֹבוֹקָטִיבִי
פְּרִימִיטִיבִי
וּווּלְגָרִי לְהַפְלִיא.
וּפָסְקָה הַמְּנַתַּחַת:
שִירָה מִן הַתַּחַת.
אַךְ אֲנִי אֶת פְּשֹוּקִי
לֹא פָּשַֹקְתִי
[בֵּין פְּשֹוּקֵי הַשָֹּטָן]
וְהֵיכָן
אָבוֹא עַל סִפּוּקִי
הַמְּאוּנָן חֶלְקִית
לְרַווֹת
בְּגִשְמֵי בַּעַל
אֶת דְּלֵקָתִי
הַקֵּיצִית
שֶהַדַּגְדְגָן שֶלִי דּוֹלֵק
דּוֹלֵק וְדּוֹלֵק
דּוֹלֵק לִי הַדַּגְדְגָן
[שֶמִּישֶהוּ כְּבָר יַדְלִיק
אֶת הַמַּזְגָן]
31/8/15
את כל כך מחוננת
אחונֵן
רגבי העפר שעליו את דורכת
את פשוט
חוויה מחוננת
חוויה מתקנת
בת חווה מושלמת
שאין כמוה ליופי
ללא דופי
יוצאת דופן
המלך סובב בלבוש חווה אמנו
יצעק הילד
כשאת מאוננת
nbsp;
הזורעים בדמעה אוספת פירות
הקוצרים ברינה אוספת פירות
טרם יאבֵדו אוספת פירות
ובל יילקַחו אוספת פירות
אוספת אוספת אוספת
פירות
טעם הפירות לא טעמתי מעולם
הפרֹה לא הופריתי ולא אנוחם
אך עודני אוספת אוספת
אוספת פירות
31/8/15
כל מילה בשפה העברית
יכולה להוליד
שיר
והשיר
מעצם טבעו
יוליד ריבוא רבבות
שירים חדשים
וכך לנצח
עד שנצטרך ליישב שירים
על הירח.
בינתיים נושיב אותם
על הירך
ניישן אותם
ונגיד להם שָה שָה שָה - - -
[....]
כל מילה היא זרעון
טיפשון
שלא נותן לי לישון
1-2/9/15
בגלל שאני קצת אוטיסטית
אני יכולה להיות הצפרדע הזאת
החירשת
היחידה שיצאה מהבור, לא כָּשְלָה
כְּשֶכָּל חברותיה מלמעלה קראו לה
התייאשי
והיא בְּשֶלַּהּ
אין לי מושג מה אומרים
אני בתוך בועה
מרחפת
מעלה מטה ולכל הכיוונים
מנוּוֶטת מצפני הפנימי
מגיעה אל מקומות בם רגל אדם לא דרכה
ומבלי דעת אפילו
או עם דעת
מכוכב אחר
כזו שיש רק לצְפַר-דַעַת, היא ציפור הדעת הפרטית שלי
חוצה את הגבול השקוף הבלתי נראה
המצויר בידיכם שוב ושוב במאמץ בלתי נלאה
ובלא להסב פניי ימין ושמאל
אלך ואלך ואלך ואלך בעקבות ציפּורִי - - -
בתוך בועתי הלבנה לא אשמע
את הקריאות חִזְרִי
לא אבין את סימני הידיים הנואשות
גם גיחוכיכם שפה זרה לי
אין לי מושג על מה אתם מדברים
קצת אוטיסטית
כך אומרים
4-5/9
נכנסתי לחדר הרופא
הרופא חייך
שאל שאלות
רשם
רופא נחמד אני
חושבת
אם כי אין לו תשובות
לשום דבר
חלון לים
והכסא שלו הפוך
4-5/9
השיר משקר
או לפחות אומר
רק חלק מהראוי
להיאמר
השיר משקר
ולַשקר הרי
אין רגליים
רק כיסא מתנדנד
על שָלוש
תמיד השיר משקר
אסור לו להיות ישיר
כי הוא רוצה להיות שיר
ולשם כך עליו לשקר
הוא צריך לשכֵּר את הקורא
לסממו סַמֵם היטב
למען לא יבחין
כי התרמית מתוחכמת מאוד
כבר
מהשורה הראשונה
עד
היציע
אין לו מה להציע מלבד
רמאות
ואנחנו הרי רוצים
שייפול מהכיסא
מתפשטת בים
כל הכלבים הסובלים
הולכים ושבים
כמו לתומם
סובבים במעגלים
מלחיתים
מחפשים אחיזה
נתלים
במבט חטוף
מבקשים לחטוף משהו
לעצמם
עצמות לכלבים
בתום הליטוף
[העצמי]
מפקירה
כמה תמה ומופקרת אני
לַעולם
למבטים מורעבים.
לו יְדַעתם עד כמה
אני של עצמי
על קיומי
מתענגת
מבקשת להתפשט
כמו הים
הגדול
לאסוף אליי את הכל
וכמו חול בלשון ים
גדולה מקציפה
להתלקק
להתלטף
להתעלס
לא לחדול.
כמה פשוטה אני
לַעולם
מה אכפת לי
הכלבים
יחטפו להם עצם
או יְיַללו מול ירח מלא
הן אני של עצמי
בעצם
גם במדבר ציה
וגם מול אלף עיניים
או לשונות שלוחות
עליי חובת ההתפשטות
עד העצם
ולו אף בלבוש מלא.
הכלבים שוב עושים פניית פָּרסה.
מבקשת לגמור
עם הפארסה האנושית הזו.
מבקשת למגר
סבל
מהעולם
קצה נפשי בחוטים
בכבלי חשמל
טלפונים
מחשבים
טלוויזיה
כבלים
[בחוטים מאריכים שאינם מאריכים]
בחוטים-לא-מאריכים
חיים
מקצרים
את שנותיי
קצה נפשי
בקווי טלפון
ואוטובוסים
בקווים נמשכים
נמתחים
לעד
ביני לבין
הדבר הנכסף
קצה נפשי
בכבלי הטענה
בטריות
מצברים
שהולכים איתך לכל מקום
נאמנים כמו צל
אך תמיד נשארים
מאחור
כשאתה על שארית
חיים אחרונה
האם לנתק את חבל
הטבור
את הכבל האחרון שקושר
את חיי עם חיי בני עמי
האם לתלות את
החבל
תלויה על חוט דק אחרון
בין שמיים לארץ
קצה נפשי
פעם היו לי אורגזמות רגילות
שלוש שניות התכווצויות
ושלום
תודה רבה באמת
היום אפילו זה לא
אני מתחככת מתחככת
מתחככת
וכלום.
לעזאזל!
מה כבר ביקשתי.
שמעתי יש בעולם אורגזמה
היכן היא אורגזמתי
שמעתי יש בעולם
התכווצויות
התפוצצויות עונג
ספירלות זוהרות
תנו לי משהו מזה.
לעזאזל!
או לפחות שלוש שניות.
לא,
מה פתאום.
אני רוצה לבעור
לצעוק
להתפתל.
למות
ולחזור.
מה כבר ביקשתי
כואב לי הראש
למה כואב לי הראש
מתפוצץ לי הראש
למה מתפוצץ לי הראש
כי הגעתי לאורגזמה
לא ממש אורגזמה
מין סוג של אורגזמה
משהו כמו אורגזמה
וזה עלה ישר לראש
והתחיל לעשות לי בום בום
בראש
במקום בום בום באורגזמה
והיו התכווצויות למטה
והתכווצויות למעלה
וההתכווצויות שלמטה
התכווצו
התגמדו
מול ההתכווצויות שלמעלה
וההתכווצויות שלמעלה
התרחבו והתרחבו עוד ועוד
כמו פטישים הולמים
כל העולם נעלם
רק אני והכאב ראש
רק אני וכלי דם
מתכווצים מתרחבים
הולמים בום בום בום בום
בשביל מה לי אורגזמה
אם יש לי כאב ראש כלכך מוצלח
בשביל מה לי אי פעם
להתאמץ שוב על אורגזמת כלום
אם יש לי כזה בום בום בום בום
נהדר
כבר כמה ימים כואב לי הראש
מין אורגזמה מתמשכת
וכואבים לי גם
השרירים בטוסיק
מירב טלאור
6-7/9
אנחנו רוצים לצאת לטיול
אנחנו רוצים לצאת לטיול
כל התיקים מוכנים
כמעט
וכל המפות מוכנות
כמעט
וכל הבגדים מוכנים
כמעט
וכל הנפשות מוכנות
כמעט
אנחנו רוצים לצאת
ולהסתפק במועט
אנחנו רוצים לצאת מעורנו
המקומט
אל עבר ייעודנו שממתין ממש שם
מעבר לאופק
כמעט
וכמעט שיצאנו
ממש כמעט
ארבעים ושלושה ימים של
צום
יותר ממשה רבנו עליו השלום
רק שהוא גם מים
לא שתה
עשרים וארבעה ימים של
שתיקה
פחות ממשה רבנו זכותו יגן עלינו
רק שהוא דיבר עם
אלוהים
ואני עם עאלק רופאים
אלוהים חיים
בסימני ידיים
הכל בסדר? שלום!
הודו
להשם כי טוב !
רציתי לעלות אל ראש ההר
לצלוח ענן
רציתי להביא את הבשורה
להביא לעולם לוחות
חלקים
קו ונקי
לא לעגל
פינות
לא לבלוע לא להקיא
רציתי
באמת שרציתי
לחזור בשלום מן ההר
רק שמשהו נשבר בי
משהו בדרך נשבר
הענגן שלי
כמו ענבל קטן
כמו פרח מוגן
כמו טלה ביישן
בתלתליו
כמו ילד חולמן
הענגן שלי
מנגן כל היום
שירי אהבה
וחלום
דין דן דין דן
הענגן שלי
מבקש לשתות
הוא צמא
עד מאוד
ישתה בצמא
אשר תפיק לשונך
דברי אלוהים חיים
כמו כבשה רוכנת
על מעיין
כמו שושן מרים ראש
נרכן
כמו ענבליו
של הנסיך הקטן
בשתותו מבאר
המידבר
ועד עולם
בכוכבים
תשמע את ענבליו
של ענגני
מדנדנים
אם רק תשקהו
לרוויה
אם רק יכישו
הנחש
7/9/15
אגואיסטית שכמותי
על קברי יכתבו אגואיסטית
תמיד לקחה לה ראשונה
מן המובחר
את הנותר
החביאה לעצמה
את החלון פתחה סגרה
קר לי חם לי קר
באוטובוס עלתה שלא לפי התור
ארבעה מושבים ספסלה
ולמזרון היוגה פינתה לעצמה מימינה ומשמאלה
אגואיסטית שכמותי
תמיד אגואיסטית
רק על עצמי לחשוב ידעתי
נכון,
לפעמים כשנשאר חריץ קטן בחלון
מתגנב דרכו גם העולם
תובעני ונכלם
וממלא את החדר
לפעמים כשנשארת לי שארית
של כוחות
מחלקת לנדכאים פושטי היד
לפעמים גם פיסת שוקולד
אבל אל תגלו לאף אחד
כי אגואיסטית נולדתי ואגואיסטית אצא מן העולם
על קברי יכתבו:
אגואיזם מושלם!
7/9
*שיר עם רמזים לראש השנה*
[דגדגנים דגדגנים דגדגנים דגדגנים
זיונים זיונים זיונים זיונים
כוס כוס כוס כוס
חור תחת חור תחת חור תחת חור תחת]
אני אמשיך להגיד את זה שוב ושוב
אני אמשיך להגיד את זה שנה שלמה
שונה וחוזר ושונה
עד שייצא לכם מכל
החורים
עד שכּוּס יתגלגל על הלשון
כמו כּוֹס מים פשוטה
אפשר להעביר בבקשה?
עד שתוכלו להגות את המילה
דג-ד-גן
כמו כל מילה.
כן גם על שולחן חג ושבת
גם בין אב לבת.
ולא נצטרך מחילה.
עד שייצא העוקץ
ויישאר רק
הדבש
27 ספטמבר 2015 ·
אתה תחזה בפלא
הכוס הבוער ובוער
ואיננו אוכל
אם לגשת תאבה
את נעליך של
אהיה
אשר
תאבה
כאשר
הנחש יזדקר
אל על
הו משה הו משה
את ים סוף קרע
בשבילי
מצרים
שבי
הרחב
הו משה הו משה
ידיו של משה
לא עושות מלחמה
כי אם אהבה
מים תוציא לי מסלע
קח אותי
אל הארץ הטובה
הו משה הו משה
גאולה
30/9/15
אני רוצה לישון
אך משהו בי
מסרב
מסרב להניח
להניח הכל
להניח לעול
להרפות
לזנוח
משהו רוצה
אולי עוד יְמַצֶה
דבר שלא נעשָה
אולי עוד יִמְצָא
איזה דבר נשכח
יֹאמר דבר
שלא נאמר
כל מה שלא עשיתי
מכבר
כל השעות המתות
שחלפו עליי
השעות שבזבזתי
את חיי
רוצות להיתקן
אולי עוד יש תקווה
עוד יש סיכוי
אולי עוד איזה שביב
אביב
אולי עוד איזה שביב
שינוי
משהו שעליו אפשר
להישען
לפני שהשעון
יצרח את ייעודו
וייעודךְ פוחז
חומק מבין האצבעות
את מנסה לתפוס
איזה זנב
לפני שלילה מתרוקן
ולא לישון
ולא לישון
כי אולי אפשר עוד משהו
לתקן
לפני הסוף
אולי משהו סוף סוף
לפני שנזדקן
30/9/15
כאן
בדיוק כאן
בנקודה הזו
שתי אצבעות
מתחת
לעצם החזה
כאן בוערת
כאן בדיוק כאן
הכאב הזה
ממששת
ממשמשת
מעסה
מנסה
להפיג
כל מדווי העולם
מתנפלים עליי
כאן
בדיוק כאן
ולא
זה לא שריר
תפוס
זה לא
בעיה בלב
זה לא
בעיה בקיבה
ולא צריך לעשות
צילום רנטגן
ולא צריך לעשות
א.ק.ג
ולא צריך
ניתוח
לפתוח
לחטט
להוציא
כדי למצוא
ולא תעזור לי
משחה
ולא תעזור לי
גלולה
ולא יעזרו לי
מכות חשמל
את לא מבינה?
זה כאן
בדיוק כאן
ואין לי מושג
לאן
זה הולך
ואיך
ואין לי כוח
ומי יעזור לי
את לא מבינה
13/10/15
היתושה המיותשת הזו
אני אכנס באמ-אמא שלה
מתישה את חיי
מזדמזמת לה במוחי
היכן הכף הגידי
וננחית
על הנקבה
המטופשת הזו
נסחט את ליחה את דמה
הגנוב
לא נשאיר לה זכר
מעט לחלוחית
לכי לך לכי
גופי מתגרד בטירוף
טירופי מתגבר
שנתי מטולטלת
מבולבלת
עיניי אדומות כדם
אני מוכנה לעשות טרנספר
או רצח עם
היטלר של היתושות
אנכי
אנוכית מוצצת דם
לא נותנת לישון
לא נותנת לנשום
מתחת לשמיכה
לכי לך לכי
או שאצטרך לקום
לכתוב שירים
13/10/15
לאכול
לחרבן
לאכול
הייעוד הגדול
כמו דבורים סביב סביב
מזדמזמות
לעולם לא מרפות
לו לפחות לייצר
דבש מצוף
אבל אנחנו צפים
בתוך
אוקיינוס של חרא
צופים על העולם
מעבר לכרסנו
כמו מעבר להרי
החושך
והרי
החדשות
הישָנות מאוד
אנחנו ישֵנים
שבעים
מדושנים
מה יש שם מעבר
להרים
המתגבהים מעלינו
כשנמות מי יוכל להרים
את נבלתנו
הנה עוד מעט
עוד מעט נגיע
אל
הייעוד הגדול
27-28/11/15
בסוף הכל יקרה
כמו שצריך
לקרות
הרי את יודעת
אז מה את פוחדת
הכל יילך על מי
מנוחות
או ידשדש במי
אפסיים
גם זה בסדר
הכל יקרה בַּסֶדר
הנכון
גם כשהכאוס
אז מה את כועסת
הכל יבוא
על מקומו
הכל יבוא
או שלא
המשיח יבוא
על חמור לבן
או במטוס סילון
אפשר גם לא
כך או כך יהיה
השלום
על מה את נלחמת
יִקְרֶה כמו שיִקְרֶה
יְקָרָה
הכל כבר קרה
אז טלי קורה
ומה את מטולטלת
בסוף הכל יקרה
בסוף הכל קרה
כלום לא נורא
בסוף לכל
יש משמעות
ומטרה ברורה
הרי בסוף תדעי הכל
תביני
גם אם לא
אז מה את נדרכת
בדרך לא דרך
או בדרך המלך -
את תמיד
הולכת
בסוף לכל יש סוף
והאינסוף
יאסוף
את הכל
אל חיקו
את הרי
יודעת
ומה את דומעת
בסוף
הכל ינוח בשלום
על משכבו
בסוף הכל ינוח
אפשר גם עכשיו
4-5/12/15
אנחנו נולדים כדי להיות יפים
כל החיים להיות יפים
ומי יציל אותנו
מהצל
אשר הולך איתנו לא מתעצל
מתחפר בקו התפר בין האף לעין
מכביד את העפעף
ואיך בעינינו נעפעף
ואיך נחנחן ואיך נתייפיַף
ובמראה איך נהין להביט
ומעגל הצל הולך וגדל
סביב סביב
אבל אנחנו נולדים להיות יפים
יפים מאוד מאוד
ורק מעט בלים
אל ראש מגדל גבוה נעלה
או חבל עז נתלה
ואז נקפוץ
יפים נהיה יפים מאוד
יאמרו התולעים
מעולם לא פגשנו יפים כמוכם
אכן מילאתם כאן את ייעודכם
08/01/2016 03:28
בחוץ הגשם ניתך זלעפות
ואתה כאן נושם לידי
בנחירות קלות
גופך מהביל אליי
איני ישנה
הלילה עוטף אותנו
בשמיכה חמה
כתמיד ברגע שכזה
הוגה בכל חסרי הבית
נטולי הקורות
והשיניים
יש לי בית עם קירות
לפחות לבינתיים
עד שיבואו שיני
הדחפור
מתחפרת בך
טובים השניים
מול נשיכות השָנִים
שינה
לישון
חבק אותי חזק
נשום אל תוך אוזנִי
לפחות לבינתיים
עוד רגע של שקט
13/1/16
13 ינואר ·
המעיל בי מָעַל
והבֶּגֶד בָּגַד
הכתונת קטנה
גם החולצה
לחצה
חָלצתי שָד
נפלתי שדוּדה
הבד
הותיר אותי
בּבדידוּתי
סיפר לי סיפורי בדים
על עולם אחר
הכובע בער
ועדיין בוער
על ראש שמחתי
החצאית חוצצת חיץ
ביני לשאר
שאֵר הבשר נותר
גלמוד
והעור תחתיה
ערירי
המכנסָיִים מַכנִיסִים
אותי לצרות
(אבל לא לכיס הקטן)
הנעל מְנַעֶלֶת רומן
ומשרכת דרכיה
עם גרב שחור
הכובע בער
וממשיך לבעור
השמלה סִמְלַת-
בַּעֲרוּת
ואני בין שינה לעֵרוּת
עירומה
כביום היוולדי
אעבור בעולם
עוּבּרִית
ללא רחם
ירחמו
עליי העוברים ושבים
אוי לבושה
כי אינה לבושה
ישליכו סמרטוט לכסות
מבושיי
לא אקח הסמרטוט
אני בין שינה לערות
ואתם בַּעֲרוּת
והכובע עדיין בוער
ואיה העולם האחר
14/1/16
14 ינואר ·
חזרתי אל מיטת
הרחם שלי
אמא הגידי
האם את מרחמת עליי
על בתך הגדולה
שלא מצאה לה חתן
ולא מצאה לה מנחם
והיא סובבת בעולם
בְּעוּלה
ולא חמולה
האם את מרחמת עליי
שאני כה חוּצִית לַעולם
ופסי הסדין עדיין
על לחְיִי
קמטי שינה עוּבּרִיים
בלתי חולפים
אמא הביטי!
העולם מתעלל בעוללך
האם את מרחמת עליי
על בתך
הקטנה
או שמא ישֵנה כּעוּבָּר
במיטת רחמך
צאי אמא
רחמי!
אני חוזרת....
18/1/16
הרבה דם נוזל לי
מאיפה שהייתה פעם
מערכת השתן שלי
ועכשיו היא פשוט מערכת צינורות
חלולים
המלך יצמיד לאוזנו
וישמע את חלילי זעקות המעונים
[המחלחלים
לאוזניו]
מחללים באוזניו
מנגינה ערבה
מחוּללת
שרועה על משכב דמי
עליו מבתקים את
נעוריי
שוב
ושוב
ושוב
ואני מתגוללת
בסחי הבושה עירומה כביום
היקרעי מרחם
עטופה שתן צואה ודם
והדם נוזל ונוזל
סכין מבתרת
ממסתריי החשוכים ביותר
דם שחור וגושי
מתערבב
בדם טהור נשי
ואיני מוותרת
הבערה בחלציי בוערת
נשרפת עד אימה
הבושה מאכלת
קמה מעפר
עירומה ועטופה
שתן צואה ודם
לעיניכם מחוֹללת
18.1.16
והדם זרם וזרם
בתחתונים
באסלות
ברחובות
בנהרות
בערוצים הנגלים והנסתרים
דם אדום ושחור וגושי
ירד לאדמה ירד לשורשים
מפעפע בקורות
ביסודות הבית
מאיים להטביע
טובע חותם
תובעני ורחמני
דם
ממעמקי הקודש
מבתי הבושת
מן הבמות
מן הביבים
מן הגרעין הפנימי ביותר
מסתתר
להביא בשורה
מהבשר המתייסר
דם נשי
וגם סתם דם
מהחור הפעור
מהאשמה
מן הבושה
בשתן בצואה
וברחם המיותם
דם
ודם
ודם
הסכין קורעת
מבתקת את
נעוריי
צל שחור גוהר מעליי
אני מתבוססת
ברחמים
מתה
וחוזרת לחיים
וכך אלפי ואלפי פעמים
דם
ודם
ודם
דמעות של דם על לחיי
מלחלח את ירכיי
מחלחל
בערוצים הנסתרים ביותר
הופך בסוף לאהבה
מצמיח פרחים
15/2/15
אני חולת שמש
וחולת געגועים
לשמש
ולירח
ולארבע רוחות
הלב
אני נושאת פניי
מחושך אל אור
מסתירה את החושך בגופי
מגוננת
על השמש
אוי אלוהים
אני צריכה לזוז
איך נמלא את החושך בשמש
איך
אבל החושך מפחד
לקבל סרטן האור
-----------
20-21/2/16
*צער*
צער בעלי חיים
פשוט צער בעלי חיים
אני אומרת לך
יש דבר לא ידוע
לוקח אותנו רחוק רחוק
גם אם אנחנו זוג פרעושים
נאחזים בפרוות גב
או מתחת לזנב
ואם יבוא התרסיס עלינו
נקרא לאלוהי הפרעושים
שיצילנו
ימצא לנו בית על גב אחר
אף על גב
שאנחנו נישאים
ברוח
נישאים לכל עובר
ושווא
והעתיד כמו העבר לא ידוע
ואנחנו נמלכים בדעתנו
שבעים ושבע פעם
ולעולם לא שבעים
לא נדע
לעולם לא נדע
לפעמים יש לכלב גם פרעושים
וגם קרציות
אמר הרופא
צער בעלי חיים
אני אומרת לך
שני ימים וחצי / מירב טלאור
שני ימים וָחֲצִי היום
פיסה של עבר
ללטף
הבשר עדיין עירום
במקום שנגע הכאב
הרוחות שכחו אותי
מגעי רק האבן
נוצֵר
בַּמָקום שקראתי
ביתי
יש מוות
זמני הקצֵר
1992